מהי נטורופתיה ?

הגדרה

נטורופתיה היא גישה טיפולית מבוססת מדע המסתמכת על כוח הריפוי של הטבע.

הנטורופת שואף למצוא את הסיבה למחלה על ידי הבנת הגוף והנפש של האדם. לשם כך, הנטורופת משתמש במגוון כלי טיפול כגון: רפואת תזונה, שינויי התנהגות, רפואת צמחים, תוספי תזונה, פעילות גופנית ועוד.

קיימים שני תחומי התמקדות בטיפול זה: האחד תומך ביכולות הריפוי של הגוף עצמו, והשני הוא העצמת האדם על מנת ליצור את השינויים הדרושים לבריאות הטובה ביותר.

הנטורופת מטפל במצבי חולי בכל שלביהם – אקוטי וכרוני.

 

היסטוריה

הרפואה הנטורופתית צמחה מתוך שיטות ריפוי משלימות, שנוסדו במאות ה-18 וה-19, אך שורשיה הפילוסופיים נטועים באסכולה הרפואית של היפוקרטס (460-377 לפנה"ס). במהלך המאה האחרונה הרפואה הטבעית והרפואה המבוססת על טכנולוגיה מודרנית התקרבו והתרחקו זו מזו לסירוגין, כשהן מעצבות זו את זו לעתים מתוך תגובה הדדית.

בעבר בני האדם האמינו, שמחלות נגרמות על ידי כוחות על טבעיים. היפוקרטס, הוא ששבר אמונה תפלה זו והפך לרופא הראשון בהיסטוריה, שביסס את תורתו על הטבע. רופאים, האמונים על מסורת היפוקרטס, הניחו כי הטבע בעל היגיון, ולכן תפקידו של הרופא הוא להבין את חוקי היקום הברור ולקיימם. הם ראו במחלה תולדה וחיפשו את הסיבה לה בתופעות הטבעיות – אוויר, מים, מזון וכדומה. המושג Vis Medicatrix Naturae "הכוח המרפא של הטבע" – ציין את יכולת הגוף לרפא את עצמו.

הנטורופתיה או "הנטורופתיה - כלי הטיפולריפוי הטבעי", מהווה דרך חיים ותפיסת ריפוי גם יחד, המשתמשות באמצעים טבעיים שונים על מנת למנוע מחלות ולטפל בהן. את המונח עצמו טבע, בשנת 1885, ד"ר ג'ון שיל מניו-יורק, שביקש לתאר באמצעותו את שיטתו הרפואית. אך עם זאת, חלוצי תפיסות אלה בהיסטוריה של הריפוי הטבעי הופיעו עוד קודם לכן ברחבי העולם.

דר' בנדיקט לאסט, ייסד את בית הספר הראשון לנטורופתיה בארה"ב בשנת 1902. הוא החל להשתמש במונח "נטורופתיה" ככינוי לאוסף גישות של ריפוי טבעי כגון טיפול תזונתי, שימוש בצמחי מרפא ועוד. באחד מכתבי העת והספרים הרבים שפרסם הוא תיאר מהי נטורופתיה:

"השיטה הטבעית לטיפול במחלות מבוססת על חזרה לטבע דרך ויסות הדיאטה, הנשימה, הפעילות הגופנית והשימוש בכוחות שונים, כדי לבטל את התוצרים הרעילים בגוף ולהעלות את החיוניות של החולה לרמה, התואמת בריאות נאותה".

כיום גישה זו מסווגת כ Evidence Based Medicine כלומר גישה המבוססת מחקרית ומוכרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO).

פילוסופיה

Vis Medicatrix Naturare – הכוח המרפא של הטבע. האמונה העמוקה ביכולת של הגוף לרפא את עצמו, אם תינתן לו האפשרות הנאותה, היא אבן היסוד של העיסוק ברפואה הטבעית. המסקנה הנובעת מכך היא, אם נצטט את היפוקראטס "אל תגרום נזק", כלומר הימנע בזהירות רבה מן המנהגים, המחלישים את הגוף עצמו, והן מטיפולים, אשר הפוגעים בתפקוד הגוף. אין צורך לאמר, לפילוסופיה זו יש מגבלות, ולפעמים הגוף זקוק ליותר מתמיכה. מטרתו של הנטורופת במצבים כאלו היא להשתמש בהתערבות הפחות פולשנית, כזו שתהייה בעלת ההשפעה הרפואית הרצויה. ליישומה של גישה פילוסופית זו נדרש הנטורופת לתחום רחב של יכולות אבחנתיים ורפואיים, המתחשב במגוון הנושאים, המרכיבים את מקצוע הנטורופתיה.

הנטורופתיה היא "חיונית" בגישתה, כלומר החיים הם יותר מאשר סיכום של תהליכים ביוכימיים, והגוף, על פי אמונה זו, הוא בעל תובנה מולדת, אשר שואפת תמיד להגיע לאיזון, כלומר – לבריאות.

 

כלי הטיפול

תזונה

נטורופתיה - תזונהרפואת תזונה מורכבת מהשימוש בהתוויות תזונתיות ותוספי תזונה כשיטת טיפול. השימוש בדיאטה לצורך טיפול ומניעה של מחלות מקובל בתרבויות שונות ומתועד בכתבי רפואה בני אלפי שנים.

נקודת ההנחה היא שחומרי הזנה (נוטריינטים) הם יסודות ותרכובות כימיים שהכרחיים לחיים ולגדילה של כל היצורים החיים. לכן חילוף החומרים שלנו תלוי בצריכתם, והם יכולים לעורר ריפוי, או לגרום למחלה.

קיימות מספר גישות המרכיבות את רפואת התזונה. כל גישה מייצגת פילוסופיה שונה, חלקן מבוססות על מדע בן- זמננו וחלקן מבוססות על כתבים עתיקים כגון הרפואה הסינית.

הנטורופתיה מבוססות על מחקר קליני וניסיון רב שנים. בין המחקרים הידועים: תזונה ים-תיכונית, תזונה מהצומח, תזונה לפי דר' דין אורניש ועוד.

למרות שאנשי מקצוע שונים בתחום רפואת התזונה יסכימו שקיימות המלצות מסוימות המתאימות לרוב האוכלוסייה, הנטורופתיה דוגלת בגישה בה יש להתאים טיפול אישי לכל אדם.

רפואת צמחים מערבית

רפואת צמחים הינה שיטת טיפול מסורתית המבוססת על שימוש בתמציות מצמחים. השימוש בצמחי מרפא לטיפול במחלות מתועד בכתבי רפואה בני אלפי שנים. היפוקרטס (460-377 לפנה"ס), אבי הרפואה המודרנית המליץ על השימוש בצמחי מרפא, יחד עם תזונה מתאימה כבסיס להשגה ושמירה על בריאות. מזה אלפי שנים תיעדו העוסקים ברפואה את השפעתם של צמחי מרפא, ולכן כיום ניתן למצוא ספרים רבים שנכתבו בנושא יכולות הריפוי של צמחים. כיום מתועדים יותר מ 1,000 צמחי מרפא המשמשים נטורופתים העסוקים ברפואת צמחים מערבית (להבדיל מרפואת צמחים סינית או רפואת צמחים הודית).

שורשיה של הרפואה המודרנית גם הם נטועים ברפואת הצמחים המסורתית. עד שנת 1950 היוו צמחי המרפא חומר גלם עיקרי לייצור התרופות. כיום מייצרים מספר תרופות קטן מצמחים והנטורופתים או מטפלים העוסקים ברפואות מסורתיות שונות רושמים את רוב מרשמי צמחי המרפא.

הצמח הינו אורגניזם מורכב בעל מספר רב מאוד של חומרים ביוכימיים פעילים שיכולים להגן, לתמוך ולעודד ריפוי. בחירת הצמח המתאים עבור מצבו הבריאותי של המטופל מבוססת על הבנה של מאפיינים שונים כגון: איכות הגידול וייצור תמצית הצמח, בחירת צורת התמצית (מימית, סירופ או מיצוי יבש בכמוסה) תגובות עם תרופות פרמצבטיות שהמטופל נוטל ועוד. לכן, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בתחומי רפואת הצמחים המתאימה (נטורופתיה, רפואה סינית וכו').