גאוט, או בעברית שיגדון היא מחלה המוזכרת כבר בכתבי רפואה מימי מצריים העתיקה.
לאורך ההיסטוריה המחלה קיבלה את הכינוי "מחלת המלכים" בגלל שנראתה לעיתים קרובות באנשי המעמד השולט, שצרכו מזון שומני, בשר ואלכוהול שלא היה זמין לרוב העם.
מלבד הטיפול התרופתי, לשינוי תזונתי יש השפעה משמעותית על מהלך המחלה.
המחלה מתאפיינת בהצטברות של קריסטלים המורכבים מחומצת שתן ברקמות שונות. ברוב המקרים, לאורך זמן, החומצה נוטה להצטבר במפרקים ואז נוצרת שם דלקת מפרקים.
התקף גאוט מתבטא ב 75% מהחולים כנפיחות, אודם וכאב חד במפרקי עצמות הבהנות ברגליים, אך מפרקי הברכיים, שורש כף היד ואצבעות הידיים יכולים גם להפגע. הצטברות של חומצת שתן בכליות עלולה לגרום להיווצרות של אבנים.
חומצת שתן נוצרת בגוף באופן תקין מתהליך עיבוד של מולקולות בשם פורינים (אבני הבניין המרכיבים את החומר הגנטי הנמצא בכל תאי הגוף שלנו), ועודף חומצה אמור להיות מופרש מהגוף באמצעות הכליות ודרכי השתן.
חומצת שתן נוצרת בעיקר בכבד ובמעיים אך גם ברקמות אחרות, כגון שרירים, כליות וכלי הדם. אגב, ברמה תקינה בדם, חומצת שתן פעולת כחומר נוגד חמצון עוצמתי! (אפילו יותר מויטמין C) שאמור להגן מפני גאוט (1). החומצה מספקת 55% מיכולת התנגודת לרדיקלים חופשים בדם (מולקולות הפוגעות בתפקוד כלי הדם ואברי הגוף).
חשוב לציין שגם רמה גבוהה, וגם רמה נמוכה של חומצת שתן לא מספקת הגנה אלה נזק!
השאיפה היא לרמה תקינה לפי טווח בדיקות המעבדה המקובל בישראל.
עלייה ברמת חומצת השתן בדם (היפר-אוּריצֶמִיַה) עלולה להגרם מעודף יצור (10% מהמקרים), בעיה בהפרשה (90%) או משילוב בין השניים. בדיקת שתן של 24 שעות ביממה עם ממצא של יותר מ 800 מ"ג של חומצת שתן תומכת באבחון של עודף ייצור, ואילו ממצא של פחות מ 600 מ"ג מרמזת על קושי של הגוף להפריש עודפי חומצת שתן.
בספרות הרפואית מודגש כי חולי גאוט נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות כגון יתר לחץ דם, סוכרת, רמות שומנים גבוהות ומחלות לב וכלי דם (2).
מחקר פרמינגהם המפורסם הראה הגברת סיכון של 60% לפתח מחלת לב כלילית בגברית הסובלים מגאוט, וזאת אחרי ניפוי של גורמים נוספים (הרכב התזונה, משקל, עישון, מחלות רקע ועוד) (3).
בתנאי מעבדה נמצא כי רמות מוגברות של חומצה אורית בדמם של עכברים הביא לתהליך המוכר הגורם ליתר לחץ דם. לכן ההשערה היא שחולי גאוט, ללא טיפול מתאים, עלולים לפתח הפרעה בלחץ הדם ולאורך זמן גם את המחלות המטבוליות הנוספות, ובסופו של תהליך גם מחלת לב (4).
לדעתי, ההסבר להתפתחות תחלואה נלווית לגאוט פשוט יותר ומתמקד בהרכב הצלחת של החולה…הרי המזונות הקשורים בהתפתחות גאוט, הם אותם מזונות הגורמים למחלות מטבוליות.
דגשים תזונתיים לטיפול בגאוט
למרות שחומצת השתן מיוצרת באופן פנימי בגוף, חלק מרמת החומצה בדם קשור במזונות ומשקאות שונים בדיאטה.
לכן, מניעה מצריכת בשר בקר ופירות ים היא הכרח להצלחת הטיפול בשל תכולת הפורינים הגבוהה בהם, במקביל להעדפת מזונות צמחיים מלאים כגון דגנים מלאים, קטניות, שפע ירקות ופירות, אגוזים וזרעים.
חשוב לתת דגש על מזונות המכילים את חומצת השומן החיונית אומגה3, כגון זרעי פשתן (טחונים), זרעי צ'יה (טחונים), אגוזי מלך ושתי מנות בשבוע של דגי מי ים עמוקים כגון סלמון, סול או מקרל.
בעבר היה נהוג להנחות חולי גאוט להמנע מקטניות וירקות עתירי פורינים, אך מחקרים מהעשור האחרון לימדו שמזונות צמחיים מלאים אינם גורמים לגאוט או מחמירים את מהלך המחלה (5).
גם מחקר תצפית ארוך שפורסם בעיתון הרפואי היוקרתי JAMA אישר עדויות קודמות והראה שצריכת פירות וירקות עשירים בויטמין C יכולים להפחית את הסיכון ב 45% לפתח גאוט (6).
דגש נוסף הוא המניעה ממשקאות קלים, ממותקים ומוגזים, המהווים גורם סיכון משמעותי בהגברת רמות חומצת השתן בדם. משקאות אלו מכילים כמות גבוהה של סוכר הפירות – פרוקטוז. למדנו שסוכר זה נמצא כגורם פוטנציאלי להיפראוּריצֶמִיַה מאחר וחילוף החומרים שלו מייצר חומצת שתן כתוצר לוואי (7).
מניעה מצריכת אלכוהול גם היא הכרח, בדגש על מניעה מצריכת בירה שנמצאה כמגבירת הסיכון הגבוהה ביותר מכל המשקאות האלכוהוליים.
יחד עם זאת, קיימים מספר מזונות צמחיים המכילים כמות גבוהה יחסית של פורינים שאני ממליץ להימנע מהם במידה ונעשה מעבר לתזונה צמחית מלאה לאחר התקף גאוט. לדוגמא, אצות ים, מוצרי סויה (קמח סויה, טופו, אדממה), שמרי בירה ופטריות שיטאקי יבשות.
אל דאגה, אידוי, בישול וטיגון קל של מזונות אלו עשוי להפחית את תכולת הפורינים בהם.
מה לגבי פירות טריים ?
פירות טריים מכילים גם פרוקטוז, אך בכמות קטנה יחסית לכמות שנמצא במיץ פירות (שאינו מומלץ!) או משקאות קלים, ממותקים ומוגזים. פירות מכילים גם חומרי הזנה חשובים כגון סיבים תזונתיים, ויטמין C וחומרים נוגדי דלקת ונוגדי חמצון חיוניים.
ואכן, בסיכום של 3 מחקרי תצפית נמצא סיכון מוגבר להתפתחות גאוט בקרב אלו שצרכו יותר מזונות מעובדים עתירי סוכר ומשקאות ממותקים, וסיכון מופחת באלו שאכלו יותר פירות טריים ושלמים (8).
נתון זה ראוי לציון מחר ואחד הפירות החשובים בטיפול בגאוט הוא – דובדבן.
דובדבנים לטיפול בגאוט
שילוב של דובדבנים כפירות אורגניים טריים או מיץ אורגני טבעי עשוי לשפר את הצלחת הטיפול במחלת גאוט פעילה.
באחד המחקרים, נראתה ירידה ברמת חומצת השתן בדמן של מתנדבות בריאות אחרי אכילת 280 גרם דובדבנים טריים. החוקרים משערים שהתגובה לאכילה קשורה לתכולת ויטמין C גבוהה במיוחד וחומרים נוגדי דלקת נוספים בדובדבנים (9).
קבוצת רצים למרחקים ארוכים שצרכו 700 מ"ל מיץ דובדנים מידי יום בשבוע לפני ריצה ארוכה דיווחו על פחות כאבים אחרי הפעילות הגופנית. במקרה זה החוקרים טענו שדובדבנים מכילים מרכיבים בעלי פעילות רפואית המפחיתים את הרס השריר הקשור בפעילות גופנית מאומצת (10).
במחקר עדכני, 26 משתתפים הסובלים מעודף משקל צרכו 240 מ"ל מיץ דובדבנים או פלסבו ליום במשך חודש, ולאחר הפסקה של חודש הם התבקשו שוב לצרוך את המיץ או הפלסיבו למשך חודש נוסף. בסיום המחקר, נמצא כי צריכת מיץ דובדבנים הובילה לירידה של כ 19% בריכוז חומצת השתן בדם, וכן לירידה של כ 19% במדדי דלקת! (11).
נראה מתוצאות המחקרים כי למיץ דובדבנים פוטנציאל להשתלב בטיפול ברמות חומצת שתן מוגברות הקשורות בהתפתחות של גאוט.
מקורות