״אלון אני אוהבת אותך, אבל אתה חי בסרט״, היתה התשובה שהמטופלת הטיחה בי השבוע כשהצעתי לה ללעוס מקל של שורש הליקוריץ.
היא הגיעה אלי עם בקשה אחת – להפסיק לעשן!
מה פתאום אני מציע לה ללעוס שורשים?
ניסיתי להסביר לה שמדובר בחלק קטן מהטיפול. שורש הליקוריץ ידוע בשימוש ברפואת הצמחים כבעל פעילויות רפואיות רבות, בין השאר היותו מכייח ומחזק, אולם לא מהכיוון הזה בחרתי בו עבורה.
כאמור, יש הרבה דרכים לבחור צמח וזה נושא מרתק ומורכב בפני עצמו. יש גישות שנובעות מתוך שימוש מסורתי.
כך למשל, יהיו כאלו שיאמרו עליו שמדובר בשורש ולכן הוא מחבר ליסוד האדמה, מקרקע ומזין. אחרים יבחרו בו לפי איכויות של חום, קור, יובש ולחות; ואילו בתרבויות שמקורן באגן האמזונס הבחירה בצמח נובעת מהסתכלות אחרת על הצמח כישות רוחנית בעלת אופי ותכונות, הרבה לפני היותו נגזרת של איכויות שונות הקשורות באלמנטים של הטבע.
מנגד, יבואו המצודדים בגישות מדעיות ויישענו על נתונים שהסיקו מתוך מחקר. למשל, מידע על הרכב החומרים הפעילים העיקריים המצויים בצמח כפי שהתגלו בבדיקת מעבדה; או פעילות מוכחת של חומר פעיל במינון ספציפי שנבדק במהלך ניסוי.
אה.
אז לפי מה בחרתי אתם שואלים?
כאן הפעלתי שיקול מתוך היכרות עם הצמח במובן הפיזי ביותר של המילה, כלומר הוא נבחר בשל צורה וטעם, ללא כל צורך בעיבוד או מיצוי.
״קחי מקל של שורש ליקוריץ ותלעסי כשעולה בך הצורך לעשן״.
אה. זה מתחיל להיות מעניין. אני מרגיש שלכדתי את סקרנותה.
״אז כל מה שאני צריכה לעשות זה ללעוס את השורש ובאורח פלא אפסיק לעשן?״ היא לגלגה.
״לא״, השבתי בפשטות, ״השינוי נמצא באורח החיים. הליקוריץ כאן רק בשביל לתמוך בך״.
ואכן, מההיבט הפסיכולוגי, מטופלים רבים המכורים לעישון מסגלים לעצמם הרגלים אוטומטים כמו הצורך לשחק עם משהו בפה. במובן הזה, השורש יושב על המשבצת של הסיגריה ואינו עומד בפני עצמו כגיבור על שיכול להציל את העולם מחורבן. אולם הוא בהחלט יסייע למטופלת כחלק מהטיפול.
חפץ מעבר.
מקודם ציינתי שאחת מאיכויות המרפא המשויכות לשורש הליקוריץ היא פעולת כיוח. כאשר המטופלת תלעס אותו ותשחק עם השורש, יופרשו ממנו חומרים, בכמות קטנה אך קיימת, שיסייעו להוצאת ליחה שהיא פעולת ניקוי רצויה כשלעצמה עבור מעשנים.
״בסדר, אני מוכנה ללעוס את השורש. אבל מה עוד?״
שאלה טובה! והתשובה לכך יותר מורכבת כיוון שלא תמצאו בחוברות ההדרכה בבתי הספר לרפואת הצמחים פרוטוקול ברור כיצד לגשת ולבנות תוכנית לגמילה מעישון.
איפה מתחילים? מה עושים? כיצד ניגשים?
אני רוצה לחזור לנקודה שהעליתי מקודם, לפיה בחירה של צמח יכולה להיעשות משיקולים רבים ומגוונים.
כאשר אני נקרא לדגל, או בלשון פחות מליצית, מתבקש לבנות טיפול, אני שואל את עצמי הרבה שאלות, כמו למשל: ״מה כל כך ממכר פה?״.
אפשר לחלק את התשובה לשני חלקים עיקריים: התמכרות פיזית והתמכרות נפשית: הקשר המפתיע בין סיגריה ושבטבט
פיזית – צמח הטבק מכיל את החומר הפעיל ניקוטין שהינו אלקלואיד ממריץ אשר מתפשט בגוף דרך זרם הדם בתוך שניות ונקשר לקולטנים במח והינו חומר ממכר.
נפשית – עבור מעשנים רבים סיגריה מתחברת להפסקה מהעבודה או לרגע עם עצמם; ויהיו שעבורם מדובר בהסחת דעת מהיום-יום. כרגע אין בכוונתי להתעמק בפן הנפשי, רק להצביע על קיומו כחלק מהתלות שמפתח מעשן בעישון, ולהתמקד בהיבט הפיזי של גמילה מניקוטין.
״אני מוכנה ללעוס את השורש, אבל מה עוד?״ היא שואלת שוב, כאילו לא די בפעם הראשונה.
אני מבחין בקוצר הסבלנות שלה. נדמה שהיא רק רוצה להוציא את הראש מהחלון ולהצית עוד סיגריה. אבל היא תיאלץ לחכות קצת, כיוון שבשאלות מעניינות עסקינן, וחשוב לי לכל הפחות לשפוך מעט אור סביב המסתורין האופף את בחירת הצמחים עבורה.
הפעם מצאתי את הפתרון מהכיוון של החומרים הפעילים. מאחר וכל צמח פיתח אינספור תרכובות לצרכיו השונים – מהגנה ועד רבייה, כהרבליסט היתה לי ההזדמנות להסתכל על צמחי מרפא גם מהזווית הזו עבורה, והצמח שבחרתי הפתיע אפילו אותי: שבטבט.
השבטבט הוא מהצמחים העתיקים בעולם אשר לא השתנה כמעט במשך מליוני שנים.
למעשה, במערכת הצמחים הוסקולרים Equisetopsida הוא מהווה את השריד האחרון למחלקת השרכאים.
באירופה הוא נחשב לעשב שוטה, בארץ גדלים מספר זנים שלו, חלקם כצמחי נוי לגינה.
מעניין שבמבט מיקרוסקופי על ענפי השבטבט אפשר לראות תאי אפידרמיס צורניים אשר מבטאים את החספוס בענפים שנועד להגן על הצמח מפני אכילה בידי חיות. זאת ועוד, רש״י הוסיף שהענפים אף שימשו לשיוף כלי עץ.
ברפואת הצמחים המערבית, השבטבט קשור בדרך כלל לטיפול במערכת השתן או בלוטת הערמונית, אולם כאשר בוחנים את הצמח בגישה מודרנית במקום בגישה מסורתית, מגלים בו תכולה של ניקוטין.
בינגו! חשבתי לעצמי. זה בהחלט יכול להיות כיוון מעניין.
״את יכולה לקחת את הצמח הזה והזה כל שעתיים במהלך היום, כמה שרק תצטרכי״.
״באמת?״, השיבה, ״כל כך הרבה פעמים?״. היא צדקה, זה באמת נשמע הרבה, אולם העדפתי לחלק על משך היום את הניקוטין המצוי בשבטבט כדי שייקשר אל הקולטנים ו״יעסיק״ אותם ובתוך כך יפחית את הצורך בעישון, מאשר לתת את הצמח במינון גבוה בבוקר ובערב.
ומה בנוגע לפן הנפשי של הגמילה? אל תדאגו, גם לזה נתתי מענה, אך זה כבר סיפור ליום אחר.
״קחי״, אמרתי.
היא כיבתה עוד סיגריה והחזירה את הראש מהחלון. מסרתי לה תמציות מרוכזות של צמחי מרפא.
״זה בשבילך״.
אני מקווה שזו היתה הסיגריה האחרונה שלה; ואם לשפוט לפי המבט שנתנה בתערובת הצמחים והחיוך שעלה על פניה לפני שנפרדנו, נדמה שגם היא החזיקה באותה תקווה.
שלכם בהודיה,
אלון בר