חילוף החומרים הייחודי של תאי סרטן מאפשר להם מספר יתרונות שתורמים להישרדותם. אחד היתרונות קשור ברמת החומציות בסביבת הגידול, המשפיעה על התקדמות המחלה.

לכן, חומר בעל השפעה על רמת החומציות בסביבת הגידול עשוי למנוע את התפשטות המחלה.

מספר ניסויי מעבדה בעשורים האחרונים בחנו את ההשפעה של סודה לשתייה על התהליך הסרטני.

 

האם נמצא הפתרון לסרטן ?

כימואמבוליזציה טרנס-עורקית (TACE‏, Trans-Arterial Chemo-Embolization), הינו הליך טיפולי מקובל בסרטן הכבד שאינו ניתן לניתוח. במהלך הטיפול, מוזרק חומר כימותרפי בעזרת צינור צנתר לעורק המזין את הגידול, ובכך נגרמת פגיעה בגידול עצמו ובהספקת חומרי ההזנה שלו. סקירת ספרות רפואית עדכנית מלמדת, כי היעילות של טיפול מוגבלת, וניתן להשיג בעזרתה הארכת חיים מסוימת ב 15% עד 55% מהחולים בלבד (1).

בשל מצב זה, קבוצות מחקר רבות בעולם בדקו דרכים שונות לשיפור הליך זה כדי להאריך את הישרדות חולי סרטן הכבד, אך רובן העלו חרס.

למרות זאת, קבוצת מחקר אחת תפסה את תשומת ליבי.

חוקר בשם מינג צ'או (Ming Chao MD) וקבוצתו מבית הספר לרפואה באוניברסיטת גֶ'גִ'יאַנְג בסין, חשבו מחוץ לקופסא והשיגו תוצאה מאוד מעניינת (אותי לפחות…). צ'או טיפל בקבוצת חולי סרטן כבד בעזרת כימואמבוליזציה טרנס-עורקית, אך לטיפול הכימותרפי הוא הוסיף גם עירוי ממוקד של נתרן מימן פחמתי, המוכר לנו גם כסודה לשתייה, ישירות לתוך הגידול.

למרבה הפלא, במאה אחוז מקבוצת המחקר נראתה נסיגה מלאה או חלקית של הגידול! (2).

 

המטבוליזם של תאי סרטן

אנחנו יודעים קרוב ל 100 שנים שתאי הסרטן מעדיפים גלוקוז לצורך התפקוד שלהם.

אוטו ורבורג שהיה רופא, ביולוג ופיזיולוג (זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1931) גילה בשנת 1926 שחילוף החומרים של תאי סרטן מתבסס אך ורק על שימוש בגלוקוז כמקור אנרגיה. מאוחר יותר, בשנת 1972 קיבלה תופעה ביוכימית זו את השם "תופעת ורבורג" והיא אחת המאפיינים של תאי סרטן (3).

תופעת וורבורג שכיחה במספר ממאירויות כגון סרטן השד, מעי גס, צוואר הרחם והכבד.

הבנה זו של תפקוד תאי הסרטן מנוצלת בבדיקת ההדמיה המוכרת לציבור בשם "סריקת PET" (בעברית "סריקת טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים"). בטכניקת הדמיה זו, המשמשת כחלק מתהליך אבחנת המחלה, מזריקים סוכר רדיואקטיבי שנקשר במיוחד לתאים בהן קצב חילוף החומרים מהיר כמו תאי סרטן. הפלט של הבדיקה מלמד באלו אזורים נראתה "פעילות" מוגברת של אותו סוכר וכך ניתן ללמוד על מידת ההתפשטות של הרקמה הסרטנית (4).

(למעבר למאמר בו הסברתי את הקשר בין אינדקס ועומס גליקמי לתהליך הסרטני אפשר ללחוץ כאן).

חילוף החומרים הייחודי של תאי הסרטן מאפשר להם מספר יתרונות שתורמים להישרדותם. אחד מהם, תוצר לוואי של יצור אנרגיה מגלוקוז הוא יצור חומצה המפורשת לסביבה החוץ תאית. חומצה זו הנקראת חומצה לקטית (באנגלית: Lactic acid) או חומצת חלב היא תרכובת אורגנית קטנה בעלת חשיבות רבה בביולוגיה.

במשך זמן רב האמינו שחומצה לקטית הינה "פסולת מטבולית" המופרשת לסביבה החוץ תאית, אך כיום ידוע כי לחומר זה השפעה משמעותית על התהליך הסרטני! ונראה כי הפרשה של חומצה זו משנה את ערך החומציות של סביבת תאי הסרטן, ובכך תורמת ליכולות החדירה של התאים הסרטניים לרקמות שכנות, דיכוי חיסוני ועמידות לטיפולים תרופתיים (5).

ערך החומציות (קרוי גם pH), מגדיר ערכים לפי שלושה מדדים: חומצי, נטרלי או בסיסי. תחום המדידה משתרע בין הערכים 1 ל 14. הערך 7 מציין ערך נטרלי כלומר לא חומצי ולא בסיסי בעוד הערכים 1 – 7 מציינים ערכים חומציים בסדר יורד, והערכים 7 – 14 מציינים את דרגת הבסיסיות בסדר עולה.

רמת החומציות של רוב רקמות הגוף נשמרת בטווח צר של 7.2 עד 7.4. כלומר בסיסי מעט, והיא לא משתנה כמעט. למעשה, כל חריגה מטווח החומציות התקין של רקמת תאים מסוימת יכולה להיות בעלת השפעה הרת אסון על תהליכי הגוף התקינים, וחילוף החומרים.

עדויות רבות מהעשורים האחרונים הראו שרמת החומציות בסביבת תאי סרטן נעה בין 6.5 ל 6.9 (6), כלומר נמוכה מזו של תאים היוצרים רקמה תקינה. תופעה זו נובעת מחילוף החומרים הייחודי לתאי הסרטן – השימוש בגלוקוז כמקור אנרגיה עיקרי, אך גם ממיקומם בגוף ביחס לכלי הדם המספק להם חומרי הזנה.

נימים, כלי-הדם הדקים ביותר בגופנו, עלולים לסבול מהגבלה בהספקת חמצן וחומרי הזנה כתלות במרחק שלהם מכלי הדם המזין הקרוב אליהם. לכן התנהגות תאי הגידול תהיה גם תלויה באספקת חומרי ההזנה אליהם.

מסת גידול בגודל של סנטימטר יחיד כוללת בערך 100 מיליון תאים "זוללי אנרגיה" שיצאו משליטת הגוף. זה ראוי לציון, כי מלבד השימוש הנרחב בגלוקוז כמקור אנרגיה, התאים עלולים גם להשתמש בחומצות שומן, גלוטמין ואפילו בחומצה לקטית כדי לפעול ולגדול.

לסיכום, תאי הסרטן "זוללי האנרגיה" יפרישו לסביבתם חומצה לקטית ויוני פחמן. חומרים אלו משנים את רמת חומציות בסביבה תאי הסרטן, ויש חוקרים שטוענים שמהלך מטאבולי זה נועד מאפשר לגידול יכולת התפשטות ואף הגנה מפני מערכת החיסון! (7).

 

האם סודה לשתייה מסוגלת "להרוג" תאי סרטן ?

סודה לשתייה, או סודיום ביקרבונט, היא חומר מוצק גבישי לבן, בדרך כלל בצורה של אבקה דקה המשמשת לבישול, אפייה, ניקיון ועוד.

בשל יכולתה הכימית לשנות את רמת החומציות של תאי גוף שונים בתנאי מעבדה, צמד החוקרים גילס וגייטנבי (Robert Gillies Ph.D, Robert Gatenby MD) ממרכז Moffitt למחקר וטיפול סרטן בפלורידה ארה"ב, הציעו לבחון את השפעת התוספת של סודיום ביקרבונט לתאי סרטן.

ואכן, במספר ניסויי מעבדה נצפו תוצאות מבטיחות – הפחתת היווצרות של גרורות ספונטניות בעכברות עם סרטן שד גרורותי (8), בלימה של התפשטות תהליך סרטני בעכברים עם סרטן הערמונית (9) והגבלה של שגשוג תאי סרטן העור במבחנה (10).

 

האם נערכו מחקרים בבני האדם ?

מלבד כימואמבוליזציה טרנס-עורקית (TACE) המשלבת סודיום ביקרבונט בעירוי הכימותרפי, נכון לכתיבת שורות אלו, בפרסום של גילס וגייטנבי מ 2009 הוזכר תיאור מקרה יחיד שעשוי לפתוח צוהר להשראה. מסופר על התנסות של גבר בן 79 שאובחן עם סרטן כלייה גרורותי. לאחר כישלון קו טיפול ראשון, הוא הפסיק את הטיפול הרפואי המקובל והתנסה בטיפול שכלל תוספי תזונה במקביל לצריכה יומית של סודה לשתייה במינון של 60גרם ליום. בפרסום נכתב, כי במהלך שנת מעקב תחת מתווה הטיפול החלופי, מחלתו הייתה יציבה (11).

האם זה מספיק בשביל לחגוג את סופה של מגיפת הסרטן?

 

מהו המינון הבטוח של סודה לשתייה בסרטן ?

במדעי הרוקחות, או פרמקולוגיה, קביעת המינון הטיפולי של תרופה נעשה בעזרת ניסוי מעבדה על גוף חי, כמו של עכברים, קופים, כלבים, חזירים ועוד (ואני לא מתייחס לצד המוסרי של הנושא…ויש!).

במהלך הניסוי נקבע נתון בשם "מינון יעיל" (effective dose – ED) הקובע את כמות התרופה הדרושה כדי ליצור בגוף החי תגובה ביולוגית. שימוש בנוסחאות מתמטיות המתייחסות למשקל גוף, נפח הדם, ריכוז החלבון בדם ותפקודי הכליות של בעלי חיים מאפשרות לתרגם את תוצאות הניסוי להמלצה למינון טיפולי שעשוי להביא לשינוי הביולוגי הרצוי בבני אדם.

(אגב, לשינוי ביולוגי לא רצוי קוראים – תופעת לוואי :/)

כך למשל בהסתמך על אחד מניסויי המעבדה, צוות חוקרים מאוניברסיטת אריזונה בארה"ב החליטו לענות על השאלה – מהו המינון הבטוח לנטילה בבני אדם ?

בניסוי הקליני (12) השתתפו 15 מתנדבים בריאים, שהסכימו לצרוך במשך שלושה חודשים, סודה לשתייה במינון של חצי גרם לכל קילוגרם משקל גוף. מדדי בריאות שונים נבדקו בתחילת המחקר, שוב לאחר עשרה ימים, 30 ימים, 60 ימים ובסיום המחקר לאחר 90 ימים.

במהלך תקופת המחקר המשתתפים דיווחו מידי יום על רמת חומציות השתן ותופעות לוואי. חשוב לציין שניתנה להם אפשרות להפחית את מינון הנטילה במידה ובחרו בכך.

בסיכום המחקר דווח, כי ממוצע הנטילה היה  170מ"ג לכל קילוגרם משקל גוף, כלומר נמוך מהמינון שתוכנן בתחילת המחקר. כך לדוגמא, אדם בריא במשקל של 70 ק"ג נטל 12 גרם של סודה לשתייה ביום.

14 מתוך 15 משתתפי המחקר דיווחו על תופעות הלוואי שכללו בעיקר כאבים עוויתיים באזור הבטן ושלשולים. משתתף אחד סבל מבססת מטבולית (ערך חומציות גבוה מ  7.45המצריך לעתים התייחסות רפואית דחופה) שאוזנה לאחר תיקון מינון הנטילה של הסודה לשתייה. מסיבה זו, החוקרים המליצו על מינון של חצי גרם סודה לשתייה לכל קילוגרם משקל גוף כרף עליון בטוח לאנשים בריאים בלבד.

 

האם המינון שנבחן נחשב "מינון יעיל" ?

בשנת 2012 חברו החוקרים גילס וגייטנבי, למתמטיקאית פרופ' נטשה מרטין מאוניברסיטת אוקספורד, ויחד פרסמו מאמר בניסיון לנבא את המינון היעיל של סודה לשתייה כחומר נוגד סרטן (13).

לטענתם על סמך ניסויים בעכברים וסימולציות מתמטיות לחישוב מינון יעיל בבני אדם, שתיית 12.5-15 גרם סודה לשתייה אדם תתרום להשפעה קלה מאוד על רמת החומציות של גידול סרטני.

מצורף תרשים מעולה מתוך הפרסום המדעי שמראה את העקומה התאורטית שהוצעה:

מקור:

Martin NK. et al. Predicting the safety and efficacy of buffer therapy to raise tumour pHe: an integrative modelling study. Br J Cancer. 2012;106(7):1280-1287.

לפי מודל זה, לדוגמא: מינון של 35 גרם סודה לשתייה ביום לאדם במשקל ממוצע של 70 ק"ג עשוי להביא לתועלת מועטה בהיבט האנטי סרטני (שינוי רמת החומציות של הגידול עד ל 7.1 לכל היותר) ובמחיר של סיכון מוגבר לבססת מטבולית (ערך חומציות גבוה מ 7.45 המצריך לעתים התייחסות רפואית דחופה).

בנוסף, מודל זה אינו מתייחס לגורמים נוספים המשפיעים גם הם על רמת החומציות של גידול סרטני כגון מחלות רקע, תפקודי ריאות וכליות, תרופות, תזונה קלוקלת, סטרס ועוד.

יחד עם זאת, המאמר מסוכם בנימה אופטימית איתה אני מסכים, שלעתים אפילו שינוי קטן ברמת החומציות של סביבת הגידול עשוי להיות בעל השפעה גדולה על יעילות הטיפול האנטי סרטני.

 

בנימה אישית…

צירוף העדויות שנאספות מאז שנות התשעים, מרמז על פוטנציאל רפואי אפשרי של סודה לשתייה כחומר אנטי סרטני, ולכן לדעתי  שימוש בה מצריך פיקוח מקצועי והתאמת מינון למצב בריאותי, תרופות ותפקודי גוף מסוימים.