הסיפור שלי מתחיל בשנת 2003, בעיר הדרומית אילת.
הייתי בן 21, בחור צעיר שיצא למסע ההרפתקאות האישי שלו. מצאתי עבודה כמלצר באחת ממסעדות היוקרה באזור התיירותי של העיר.
נהניתי מהעבודה ואחרי כמה חודשים כבר הוצעו לי קורסי לימוד שונים במסגרת התפקיד. למדתי את תורת טעימות היין, הדקויות שבהכנת קפוצ'ינו מושלם, ודרגת העשייה המדויקת של נתח בשר מובחר.
אחרי שנה התקדמתי לתפקיד כאחראי על צוות המלצרים. בשלב זה יינות יוקרה וארוחות גורמה היו פשוט חלק משגרת העבודה שלי. בעיני אנשים רבים חייתי את ה"חיים הטובים", אבל המחיר היה כבד מדי – מעט מדי שעות שינה, שתיית אלכוהול ועישון סיגריות נהפכו להרגל קבוע, המתח הרב תמיד היה ניכר על הפנים שלי, והתזונה שלי הייתה גרועה, בלשון המעטה.
גם לאחר פעמים רבות שהגוף שלי סימן לי להפסיק את ההתעללות, המשכתי כמו כולם להתעלם. בשנת 2006 באחד מלילות האביב, הודיע לי גופי שנמאס לו מההתנהגות שלי. במשך כמה ימים התקשיתי מאוד לפקוח את העיניים, לאכול או לשתות וסבלתי מכאב ראש כבד במשך שעות רבות. אני זוכר את הרופא האדיב בחדר המיון שאמר לי שהבדיקות שנעשו תקינות, וכדאי שאלך הביתה לנוח. לאחר שהתאוששתי היה לי ברור שאני יוצא למסע חדש, כדי ללמוד את שפת הריפוי שבה מדבר גוף האדם – הנטורופתיה.
במהלך ארבע שנות לימודי נטורופתיה גיליתי עולם שלם שלא ידעתי על קיומו. נדהמתי לגלות את הקשר שבין תזונה לבריאות וחולי, את השפעתם של רגשות על הגוף ואת עולם צמחי המרפא. התנסיתי בסוגי טיפול שונים ולמדתי לבחור את המזונות המתאימים לי. הרגשתי נפלא. יותר מכך – מצאתי משמעות.
בשנת 2013 עם סיום לימודיי בהצטיינות, התחלתי בתהליך ההבשלה שלי כמטפל בקופת חולים "מאוחדת". במבט לאחור, תחילת דרכי המקצועית הייתה למעשה חוויה נפלאה של התמסרות לשיפור יומיומי. לראות אנשים עושים שינוי באורח החיים שלהם, וכתוצאה מכך מרגישים יותר טוב, הסב לי עונג רב.
ההבנה שעבודתי משמעותית ויכולה להשפיע בקנה מידה גדול יותר החלה להתגבר, והגיעה לשיאה בנקודת מפנה שחוויתי באחד מימי האביב הראשונים של שנת 2018.
הייתה זו שעת ערב ורוח נעימה נשבה. עמדתי מחוץ למרכז "דוידוף" לטיפול ולחקר מחלות הסרטן בבית החולים "בילינסון". בשלב זה עבדתי כבר שנתיים כנטורופת ביחידה לרפואה משלימה בבית החולים. תקופה זו בחיי הייתה מאתגרת ומעצימה. ליוויתי פוגשי ופוגשות סרטן ברגעי משבר, יעצתי בנושאי אורח חיים בריא, ובכל יום מחדש נחשפתי לעוצמת הכמיהה של בני האדם לחיות בגוף בריא ונפש שלמה.
באותו ערב ידעתי שאיני נוסע לביתי. בתקופה זו נסעתי למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה כמה פעמים בשבוע, לישון ליד מיטת האשפוז של אבי, בזמן ההחלמה מניתוח להוצאת גידול סרטני ששכן בקיבה שלו.
מסרטן בבוקר לסרטן בלילה…
לא מיהרתי. ידעתי שאני מחליף את אימי רק בשעה עשר בערב, אז הלכתי לאט לכיוון תחנת האוטובוס לתל אביב, ממש מול מרכז "דוידוף", חושב על היום שחלף והלילה שלפניי…
לפתע שמעתי קול חזק מגיע מעליי. עצרתי, הסתובבתי והבטתי אל על, למבנה. נראה שהחלה בו הבנייה המתוכננת של קומות נוספות מעל המרכז למחקר וטיפול בסרטן.
עבורי, זה היה הרגע המכונן…
הוצאתי את הטלפון שלי, גללתי את רשימת הודעות המייל של "המכון האמריקאי לחקר הסרטן" (AICR), זה שפרסם חודש לפני כן קמפיין חדש למניעת סרטן בארה"ב, וקראתי לעצמי בקול את כותרת ההודעה באנגלית:
"Take Control of your Cancer Risk: Nearly Fifty Percent of common Cancers are Preventable."
הבטתי בבנייה החדשה מעל הבניין, וקראתי שוב ושוב את ההודעה של אחד מארגוני הבריאות החשובים בעולם בתחום מניעת מחלת הסרטן. התיישבתי על ספסל תחנת האוטובוס, ופתאום הבנתי משפט שנאמר לי בתחילת הכשרתי לעבודה בבית החולים, שנתיים לפני כן – הדרך הטובה ביותר לטפל במחלת הסרטן היא למנוע אותה.
והאוטובוס הגיע…
